יום שישי, 20 בנובמבר 2026אודות

תעשיית השמועות על איראן: איך הבהלה הופכת לכסף

20.11.2026 · חדשות · מערכת מקור נאמן
תעשיית השמועות על איראן: איך הבהלה הופכת לכסף
צילום: globes.co.il

מה קרה

ראש עיריית דימונה, בני ביטון, אמר בראיון לכאן מורשת שביום שישי ״יהיה מה שכולם אומרים״, והוסיף שהמידע הגיע אליו ממקורותיו. ההתבטאות נאמרה על רקע האפשרות להתלקחות מחודשת מול איראן, וכמה ימים לאחר מכן עולה השאלה מה מאחורי גל השמועות שמציף את קבוצות הווטסאפ, את ערוצי הטלגרם ואת חשבונות האינסטגרם מאז 7 באוקטובר.

לפי הכתבה, מאחורי חלק גדול מהשמועות אין בהכרח הדלפה ביטחונית או מלחמת תודעה מתוחכמת. במקרים רבים מדובר במודל עסקי פשוט שמרוויח מחרדה. ההודעות המופצות מנוסחות בטון סמכותי ומסתורי, תחת כותרות כמו ״גורמים בכירים מוסרים״ או ״הודעה שמושתקת בתקשורת״, וכוללות תרחישי קיצון: מועדים מדויקים כביכול למתקפות טילים, שמועות על קריסת מערכות הגנה, הפסקות חשמל יזומות וגיוסי מילואים חשאיים.

הנושא מקבל משנה חשיבות לנוכח המתיחות הכללית באזור. ההתפתחויות הדיפלומטיות והצבאיות סביב איראן נמצאות במרכז הדיווחים, וארה״ב ואיראן על סף חידוש העימות היא דוגמה לכך שכל ידיעה מדויקת עלולה לשמש בסיס לשמועות מנופחות.

67%ציבור בוגר משתמש בטלגרם יומית
פי שישהמהירות הפצת ידיעות כוזבות
2.6 מיליארד דולרהזרמה שנתית לאתרי מידע כוזב
כ־50%זינוק בשימוש בטלגרם מאז 7 באוקטובר

איך המכונה עובדת

השמועות מלוות לעיתים קרובות חומרים שנראים אמינים. המפיצים משלבים סרטונים ישנים מזירות אחרות בעולם, הקלטות קוליות אנונימיות שמתחזות ל״קצין בכיר״ או ל״גורם במד״א״, וצילומי מסך ערוכים שנראים כמו הודעות רשמיות. התוכן מוטמע בתוך פיד שוטף שמערבב חדשות אמיתיות עם בדיות מוחלטות, וכך קשה לקורא הממוצע להבחין בין דיווח מאומת לבין מניפולציה.

מיד לאחר ההתרעה או בצמוד אליה מופיעים פרסומים מסחריים: קישורים לרכישות, הצעות להשקעות, קופונים, הימורים וקידום של עמודים ומוצרים. לדברי עידן רינג, חוקר תקשורת וסמנכ״ל חברה וקהילה באיגוד האינטרנט הישראלי, המודל הכלכלי משגשג דווקא בגלל ואקום המידע והעמימות הביטחונית. לדבריו, ערוצים פסאודו־חדשותיים, כלומר תכנים שמתחזים לחדשות אמיתיות, מעלים אינדיקציות לא בדוקות או סרטונים ישנים, משום שהרווח שלהם תלוי בחשיפה.

הזירה המרכזית היא הטלגרם. לפי איגוד האינטרנט הישראלי, שיעור השימוש בטלגרם בישראל זינק בכמעט 50 אחוזים מאז 7 באוקטובר, ו־67 אחוזים מהציבור הבוגר משתמשים בו מדי יום. הטבלה שלהלן מציגה את שיעורי השימוש בשלוש הפלטפורמות המרכזיות בישראל.

רינג מוסיף כי ערוצים רבים שמציגים את עצמם כ״ללא צנזורה״ מבטיחים מידע שלא עבר סינון, ובפועל מספקים לעיתים קרובות מידע שקרי או משובש. גולש שמקבל הודעה כזו מצלם אותה ומפיץ אותה למשפחה ולחברים, ומשם היא מתפשטת במהירות.

שיעור השימוש בפלטפורמות ברשת בישראל לפי איגוד האינטרנט הישראלי
פלטפורמהשיעור משתמשים
טלגרם (שימוש יומיומי בציבור הבוגר)67%
וואטסאפ99%
אינסטגרם82%

הכסף שמאחורי הבהלה

הפחד הפך למוצר בעל ערך כלכלי ישיר. הפצת בהלה מייצרת שיתופים בהולים, מזניקה את החשיפה ומביאה קהל שבוי. טראפיק, כלומר תנועת גולשים לעמודים, הוא המדד שקובע את גובה ההכנסות מפרסום, ולכן ככל שההודעה דרמטית יותר, כך היא מביאה יותר עיניים.

מפעיל ערוץ טלגרם ותיק, שדיבר בתנאי אנונימיות, תיאר את המערכת כמו פס ייצור בשיטת ״העתק־הדבק״. לדבריו, להערכתו כ־95 אחוזים מהערוצים מבוססים על פייק ועל מידע שמועתק בלי בדיקה. מפעיל אחר של ערוץ מוביל הסביר כי לערוצים שאין להם יכולת לספק דיווחים מאומתים בזמן אמת, הפתרון הקל הוא לייצר בהלה או להעצים כותרות בדויות כדי להגדיל את ההכנסות.

גם המנגנון הפסיכולוגי תורם לתופעה. רינג מסביר שאנשים נוטים להטיית אישוש, כלומר חיפוש מידע שמאשר את החשש שלהם. כשאדם חושש ממתקפה, הוא מחפש בטלגרם ידיעה שתאשש את הפחד, ובסוף מישהו מספק לו אותה. חלק גדול מההפצה נעשה על ידי אנשים תמימים שמבקשים להזהיר את בני המשפחה או השכנים.

ברמה הכללית, מחקר של המכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס (MIT), שפורסם בכתב העת המדעי Science, מצא שידיעות כוזבות, ובמיוחד כאלה שמעוררות פחד, הפתעה או זעם, מתפשטות ברשתות החברתיות פי שישה מהר יותר מידיעות אמת ומגיעות לקהל רחב יותר. דוח של NewsGuard, ארגון אמריקאי שמדרג את אמינותם של אתרי חדשות, העריך שתעשיית הפרסום הדיגיטלית מזרימה מדי שנה כ־2.6 מיליארד דולר לאתרים וערוצים שמפיצים מידע כוזב וקונספירציות. בשוק כזה, כל עמוד שמושך מעורבות מקבל ערך פרסומי, גם אם המעורבות נובעת מפאניקה.

יד מחזיקה טלפון חכם עם אפליקציית הודעות
יד מחזיקה טלפון חכם עם אפליקציית הודעות · צילום: Sunriseforever / Pixabay · אילוסטרציה

למה קשה לעצור את המכונה

בישראל כלי התקשורת הממוסדים כפופים לכללי אתיקה עיתונאית, לצנזורה צבאית, לחוק איסור לשון הרע ולרגולציה מחמירה על פרסומות ותוכן שיווקי. ערוצי הטלגרם וקבוצות הווטסאפ פועלים בדרך כלל באזור דמדומים משפטי. דוחות של מבקר המדינה שעסקו בהתמודדות עם מבצעי תודעה ודיסאינפורמציה הצביעו כבר על הפער בין היקף ההפצה ברשתות לבין היעדר כלי אכיפה ופיקוח אפקטיביים.

בפועל, מפעילי הערוצים נהנים מאנונימיות כמעט מוחלטת. אין עליהם חובת גילוי נאות כשהם משלבים פרסומות סמויות בתוך פיד החדשות, ואין פיקוח על קידום מוצרים מפוקפקים או הימורים בלתי חוקיים לצד דיווחים ביטחוניים. אין גם מנגנון שמחייב לפרסם תיקון או התנצלות לאחר שהופצה שמועה שגרמה לבהלה. במציאות כזו התמריץ לייצר פאניקה רק הולך וגדל.

לצד האינטרס המסחרי פועלים גם שחקנים מדינתיים. לדברי פרופ׳ רון שלייפר, מומחה ללוחמה פסיכולוגית ולוחמת מידע באוניברסיטת אריאל, בניהול מערכה מודרנית שום פרט אינו ספונטני, ושמועות ברשת הן לעיתים חלק מקמפיין של הונאה והרתעה. לדבריו, איראן משתמשת בלוחמת מידע, לרבות פרסום הונאות, וזה הצליח מאוד ב־7 באוקטובר. שלייפר מוסיף שכל צד מנסה להוציא את יריבו משיווי משקל, ולעיתים הדבר כרוך בסיכון של טעות בחישוב. ההקשר הצבאי הרחב מתבטא גם במהלכים כמו ארה״ב ואיראן חזרו לחילופי תקיפות אחרי כחודשיים של שקט, שמזינים את הקרקע לשמועות.

מה המשמעות לקורא הישראלי

לפי יהונתן בגס, מנכ״ל יפעת ויגו, החברה המתמחה בניטור השיח ברשתות החברתיות, ניתוח של מיליוני שיחות בחודשים האחרונים מצביע על תמונה מפתיעה. יש פיקים גדולים ועלייה בשיח סביב שמועות על מערכה עם איראן, אבל מדד הפחד מפני מתקפה איראנית נמוך מאוד. במקומו מתפתחת תחושת מיאוס וכעס כלפי מפיצי השמועות, לצד חוסר סבלנות לסיטואציה הממושכת.

למה זה חשוב לקורא הישראלי? ההבחנה בין מידע מאומת לבין תוכן שנועד לייצר תנועה מחייבת שימת לב למקור, לתאריך ולניסוח. ידיעה שמתבססת על ״גורמים״ בלי זיהוי, על הקלטה אנונימית או על סרטון שמתברר כישן, אינה מספיקה כדי לשנות החלטה אישית. הכתבה מבהירה שגם ערוצים רבים שאינם מכוונים לנזק מעבירים הלאה דברים שלא נבדקו.

מבחינה מעשית, השמועות משפיעות על תחושת הביטחון, על תכנון נסיעות ועל ההחלטה אם להישאר בבית בשבת. הדיון על מערכות הגנה והתקשורת הממשלתית ממשיך להתנהל לצד האירועים עצמם, כפי שעולה גם מהסנאט האמריקאי דחה הצעה לעצירת הלחימה באיראן, ולכן כדאי לקרוא כל התרעה דרמטית לאור המקור שלה ולא לפי עוצמת הניסוח.

שאלות ותשובות

איך מזהים שמועה שנועדה בעיקר לייצר תנועה?

לפי הכתבה, סימנים אופייניים הם ניסוח סמכותי בלי מקור מזוהה, כותרות כמו ״גורמים בכירים מוסרים״, סרטונים שמתבררים כישנים או מזירות אחרות, הקלטות אנונימיות וקישורים לפרסומות ולהימורים שמופיעים סמוך להתרעה.

האם מפעילי הערוצים חייבים לתקן שמועה שגרמה לבהלה?

לא. לפי הכתבה, אין מנגנון שמחייב את מפעילי הערוצים לפרסם תיקון או התנצלות לאחר שהופצה שמועה שגרמה לבהלה בציבור.

שורה תחתונה

שמועות על איראן מתפשטות לא רק משום שהן מסוכנות, אלא גם משום שהן מניבות רווחים. לפני שמעבירים הלאה התרעה דרמטית, כדאי לבדוק אם יש לה מקור מזוהה ועדכני, ולא להניח שהיא אמת רק כי היא מופצת בכל מקום.

מקור: globes.co.il

עוד בחדשות

תגובות

אין עדיין תגובות לכתבה הזו

התגובות מפורסמות באתר. אין לפרסם פרטים אישיים, הסתה או תוכן פוגעני

עוד בחדשות

עוד במקור נאמן