יום שישי, 20 בנובמבר 2026אודות

מלוני מול מתמודד מימין: העתיד הלאומי והבחירות באיטליה

20.11.2026 · גיאופוליטיקה · מערכת מקור נאמן
מלוני מול מתמודד מימין: העתיד הלאומי והבחירות באיטליה
צילום: wal_172619

מה קרה

ראש הממשלה האיטלקית ג׳ורג׳ה מלוני חגגה בחודש ספטמבר את יום השנה הרביעי לממשלתה בעצרת גדולה בעיר הנמל בארי. הממשלה שלה היא כיום הארוכה ביותר באיטליה מאז מלחמת העולם השנייה, וגם הימנית ביותר בתקופה הזו. מלוני עומדת בראש מפלגת אחי איטליה, מפלגה ימנית קיצונית, והיא מקיימת קואליציה עם הליגה, מפלגה פופוליסטית, ועם פורצה איטליה, מפלגה מרכז־ימנית הנחשבת למתונה בתוך הקואליציה.

החוברת שחולקה בעצרת הדגישה את המדיניות הכלכלית ואת מדיניות ההגירה, תוכנית דיור ציבורי גדולה, הצעות לבניית כלאים חדשים ודחיפה להחזרת אנרגיה גרעינית. מה שלא הופיע בין ההישגים הוא כל אזכור לתמיכת איטליה באוקראינה. לפי ניתוח שפורסם ב־Foreign Policy, ההיעדרות הזו אינה מקרית, והיא משקפת לחץ פוליטי שמגיע מכיוון חדש, מימין למפלגתה של מלוני.

14 מיליארד אירוסיוע לעלויות אנרגיה לשלוש שנים
0.3%סטייה שנתית מותרת מהתוצר
כשני שלישמושבים בשיטה יחסית
4 שניםיום השנה הרביעי לממשלה

מי המתמודד מימין

המתמודד הוא רוברטו ונאצ׳י, גנרל לשעבר שעומד בראש מפלגת העתיד הלאומי, מפלגה ניאו־לאומית ופרו־רוסית. ונאצ׳י זכה לתהודה ארצית ב־2023 בזכות ספר שפרסם בעצמו ונמכר היטב, ״העולם הפוך״, שתקף זכויות להט״ב, פמיניזם, הגירה ואיכות הסביבה. באותה שנה הוא נבחר לפרלמנט האירופי מטעם הליגה, אבל בינואר הוא עזב את המפלגה והקים משלו.

ונאצ׳י מאמץ עמדות לאומניות־פופוליסטיות שמלוני וחבריה ביטאו עוד לפני שהגיעו לשלטון. הוא תומך במה שהוא מכנה רמיגרציה, כלומר גירוש בקנה מידה גדול של מהגרים ומבקשי מקלט, וגם של תושבים ארוכי טווח ושל אנשים שנולדו באירופה ונחשבים בלתי מתבוללים. הוא תיאר את המלחמה ברוסיה כמלחמה קיומית עבור הרוסים, וטען שהתפשטות נאט״ו מזרחה הובילה לכך שרוסיה נגררה למלחמה.

איך המתמודד משפיע על הממשלה

הלחץ מימין כבר השפיע על מדיניות הממשלה. לפי המקור, הממשלה החמירה את קו ההגירה, העבירה חוקי סדר ציבורי שמכוונים להפגנות אלימות, להשחתה ולהתקהלויות בלתי חוקיות, והרחיבה הגנות משפטיות לשוטרים. ראש הממשלה גם תמך בחוק נגד אנטישמיות שאושר לאחרונה בפרלמנט, וחלק ממתנגדיו טוענים שהחוק מזהה ביקורת על ישראל עם יחס עוין ליהודים.

עם זאת, המקור מציין שמלוני ניהלה ממשלה מתונה יותר מהצפוי. מאז כניסתה לתפקיד היא הבהירה למדינות האיחוד האירופי שהיא אינה פרו־רוסית ואינה אנטי־אירופית, תמכה באוקראינה וביקרה בקייב מספר פעמים. בתוך הבריסל התקבל המהלך היטב, אבל לא בכל הבסיס שלה. ״מלוני הפכה למוסדית, והרבה מהמצביעים שלה לא אהבו את זה״, אמרה מרטינה קרונה, אחת הסוקרות בחברת הסקרים YouTrend. לדבריה, מצביעים שנאבקים בעליית מחירי הדלק ובעלות המחיה לא משתכנעים כשמציגים בפניהם נתונים.

הנקודה הרגישה נוספה במרץ, כשהבוחרים דחו בהצבעה רפורמה חוקתית שהציעה הממשלה, מהלך שהיה מכה משמעותית למלוני. מסימו רבוטי, עיתונאי פוליטי, אמר שעליית המפלגה של ונאצ׳י בדיוק כשמלוני ביקשה להפגין כוח היא התפתחות בלתי צפויה ששמה את תוכניותיה בלבול. מלוני מעולם לא הכחישה את שורשי המפלגה שלה. אחי איטליה נוסדה ב־2012, והיא צמחה מהתנועה החברתית האיטלקית (MSI), מפלגה ניאו־פשיסטית שנוסדה ב־1946 מתוך שאריות המשטר של בניטו מוסוליני. מלוני טענה שהתנועה הזו הייתה ״מפלגה של הימין הדמוקרטי״, אף שהתרחקה מהפשיזם ההיסטורי.

למה זה חשוב לאירופה ולבחירות

כשני שליש ממושבי הפרלמנט האיטלקי מתחלקים לפי ייצוג יחסי, כלומר לפי אחוז הקולות של כל מפלגה. את השאר ממלאים בבחירות באזורים בעלי נציג אחד, בשיטת הזוכה הראשון, שבה מי שמקבל הכי הרבה קולות באזור זוכה, גם בלי רוב. בשיטה הזו הקואליציה של מלוני פגיעה במיוחד. אם המרכז־שמאל, שמתקשה להתגבר על המחלוקות בין המפלגה הדמוקרטית לתנועת חמש הכוכבים, יזכה במספיק מהאזורים האלה, הקואליציה הנוכחית עלולה להפסיד את הרוב בפרלמנט. אפשרות נוספת היא ברית בחירות עם העתיד הלאומי, אבל זו עמדה מביכה מול בעלי בריתה באירופה, שחוששים ממפלגה שהפייננשל טיימס תיאר כ״סוס הטרויאני של רוסיה באיטליה״.

המקור מציין שאין תיעוד לקשר ישיר בין ונאצ׳י לקרמלין, אבל הוא שיבח את ולדימיר פוטין על שיקום עושר רוסיה ומעמדה הבינלאומי. תוכנית מדיניות החוץ שלו מתיישרת עם מוסקבה: הוא מתנגד לחימוש מחדש של האיחוד האירופי, רוצה לשחזר קשרים כלכליים עם רוסיה וקורא לאוקראינה לקבל את תנאי השלום הרוסיים.

מלוני פסלה פומבית ברית עם מי שמתנגד לתמיכה באוקראינה. ברית עם ונאצ׳י הייתה שוחקת את האמינות שבנתה בבריסל כחברה קבועה בפגישות של קואליציית המוכנים, הקבוצה של מדינות שמתאמות ביניהן את התמיכה והביטחון לאוקראינה, עם השלכות כלכליות פוטנציאליות משמעותיות. הטבלה הבאה מרכזת את הנתונים שמופיעים במקור בנושא התקציב והפרלמנט.

הנתונים המרכזיים על התקציב והפרלמנט
נושאנתוןהערה
סיוע מהאיחוד לעלויות אנרגיה14 מיליארד אירועל פני שלוש שנים
סטייה מותרת מתוכנית ההוצאות0.3% מהתוצר המקומי הגולמימותרת בכל שנה דרך סעיף המילוט הלאומי
חלק המושבים בשיטה היחסיתכשני שלישהשאר נבחרים באזורים בעלי נציג אחד

השפעה על התקציב והכלכלה

בתחום התקציב נתנה מלוני עדיפות לאיזון התקציב ולעמידה בהליכי הנציבות האירופית, יותר מאשר להשקעה ציבורית. המדיניות הזהירה הזו רצתה להרגיע את בריסל, ונתקבלה שם בהערכה. ביוני הביעה נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין פתיחות לבקשתה של מלוני לגמישות תקציבית נוספת, והקצתה 14 מיליארד אירו לשלוש שנים כדי לצמצם את עלויות האנרגיה הגוברות.

הגמישות הזו נשענת על סעיף מילוט לאומי באיחוד האירופי, שמאפשר למדינות לחרוג מתוכניות ההוצאות שאושרו עד שיעור מסוים מהתוצר המקומי הגולמי, שהוא סך הערך של כל מה שמייצרת המדינה בשנה. לפי המקור, הסעיף מאפשר סטייה של עד 0.3% מהתוצר בכל שנה. המשמעות המעשית היא שלממשלה יש מרחב נשימה תקציבי מוגבל, והיא נדרשת להראות לבוחרים שהיא פועלת גם לטובת הציבור ולא רק לטובת מאזן התקציב.

הפער הזה בין הדרישות של האיחוד לבין הציפיות של הבסיס הוא בדיוק מה שהמתמודד מימינה מנסה לנצל. ונאצ׳י מבקר את השלטון מבלי לקחת על עצמו את האחריות לניהול המדינה, וזו טקטיקה שמלוני עצמה השתמשה בה כשהייתה באופוזיציה.

מה הלאה

הבחירות הכלליות באיטליה אמורות להתקיים בשנה הבאה. העתיד הלאומי זינק בסקרים באוגוסט ובספטמבר ואז איבד חלק מהתמיכה, אבל המקור סבור שגם בשוליים הוא יכול לפגוע במלוני. מלוני נהנתה עד כה משבר מפלגתי בקרב האופוזיציה, ולכן השאלה המרכזית היא אם הימין הקיצוני יישאר שוליים או יהפוך לגורם שמכריע את התוצאה.

לקורא הישראלי יש כאן כמה נקודות רלוונטיות. הראשונה היא החוק נגד אנטישמיות, שמעורר ויכוח באירופה סביב השאלה איפה עובר הגבול בין ביקורת על ישראל לבין יחס עוין ליהודים. השנייה היא מדיניות איטליה כלפי אוקראינה ורוסיה, שמשפיעה על המאזן הביטחוני באירופה. בהקשר הרחב של מעמדה של רוסיה בין המעצמות אפשר לקרוא גם על פסגת שנג׳ן, שבה השתתף פוטין לצד טראמפ ושי ג׳ינפינג.

המקור מזכיר כי הימין הקיצוני התבסס בשנים האחרונות בצרפת, בגרמניה ובבריטניה, ומערער את המפלגות המרכזיות. איטליה הייתה עד כה יוצאת דופן בזכות הקואליציה המרכז־ימנית, אבל המקרה של ונאצ׳י מראה שגם שם הקרקע זזה.

שורה תחתונה

איטליה מדגימה כיצד לחץ מימין יכול לשנות את מדיניות הממשלה גם כשראש הממשלה מנסה להתמתן. ההכרעה בבחירות בשנה הבאה תלויה במידה רבה בשאלה אם הימין הקיצוני יישאר שוליים או יהפוך לגורם מכריע.

מקור: foreignpolicy.com

עוד בגיאופוליטיקה

תגובות

אין עדיין תגובות לכתבה הזו

התגובות מפורסמות באתר. אין לפרסם פרטים אישיים, הסתה או תוכן פוגעני

עוד בגיאופוליטיקה

עוד במקור נאמן